×
Mikraot Gedolot Tutorial
שו״ע
פירוש
הערותNotes
E/ע
שו״ע אורח חיים ש״זשו״ע
;?!
אָ
דיני שבת התלוים בדבור, ובו כ״ב סעיפים (א) וְדַבֵּר דָּבָר (ישעיהו נח, יג): שֶׁלֹּא יְהֵא דִּבּוּרְךָ שֶׁל שַׁבָּת כְּדִבּוּרְךָ שֶׁל חוֹל; הִלְכָּךְ אָסוּר לוֹמַר: דָּבָר פְּלוֹנִי אֶעֱשֶׂה לְמָחָר אוֹ סְחוֹרָה פְּלוֹנִית אֶקְנֶה לְמָחָר, וַאֲפִלּוּ בְּשִׂיחַת דְּבָרִים בְּטֵלִים אָסוּר לְהַרְבּוֹת. {הַגָּה: וּב״א שֶׁסִּפּוּר שְׁמוּעוֹת וְדִבְרֵי חִדּוּשִׁים הוּא עֹנֶג לָהֶם, מֻתָּר לְסַפְּרָם בְּשַׁבָּת כְּמוֹ בַּחוֹל; אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ מִתְעַנֵּג, אָסוּר לְאָמְרָם כְּדֵי שֶׁיִּתְעַנֵּג בָּהֶם חֲבֵרוֹ (ת״ה סי׳ ס״א).} (ב) אָסוּר לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וְלֹא לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לִשְׂכֹּר לוֹ פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ לְאוֹתָהּ מְלָאכָה אֶלָּא לְאַחַר הַשַּׁבָּת, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא אָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ אָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹתוֹ; וַאֲפִלּוּ לוֹמַר לוֹ קֹדֶם הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, אָסוּר; אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לוֹ אַחַר הַשַּׁבָּת: לָמָּה לֹא עָשִׂיתָ דָּבָר פְּלוֹנִי בְּשַׁבָּת שֶׁעָבַר, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּבִין מִּתּוֹךְ דְּבָרָיו שֶׁרְצוֹנוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ בְּשַׁבָּת הַבָּאָה. (ג) אָסוּר לִתֵּן לְעַכּוּ״ם מָעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לִקְנוֹת לוֹ בְּשַׁבָּת, אֲבָל יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: קְנֵה לְעַצְמְךָ וְאִם אֶצְטָרֵךְ אֶקְנֶה מִמְּךָ לְאַחַר הַשַּׁבָּת. (ד) מֻתָּר לָתֵת לְעַכּוּ״ם מָעוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת לִקְנוֹת לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: קְנֵה בְּשַׁבָּת. {הַגָּה: וְכֵן מֻתָּר לִתֵּן לוֹ בְּגָדִים לִמְכֹּר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ לְמָכְרָן בְּשַׁבָּת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם סְמַ״ג). מִי שֶׁשָּׂכַר עַכּוּ״ם לְהוֹלִיךְ סְחוֹרָתוֹ, וּבָא הָעַכּוּ״ם וּלְקָחָהּ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל בְּשַׁבָּת, אָסוּר; וְרָאוּי לַעֲנֹשׁ הָעוֹשֶׂה (רַבֵּנוּ יְרוּחָם חי״ב ב״י סי׳ ש״ו).} (ה) דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְלָאכָה, וְאֵינוֹ אָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּשַׁבָּת אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת; וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה שָׁם מִקְצָת חוֹלִי, אוֹ יִהְיֶה צָרִיךְ לַדָּבָר צֹרֶךְ הַרְבֵּה, אוֹ מִפְּנֵי מִצְוָה; כֵּיצַד: אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל לְעַכּוּ״ם בְּשַׁבָּת לַעֲלוֹת בָּאִילָן לְהָבִיא שׁוֹפָר לִתְקֹעַ תְּקִיעַת מִצְוָה; אוֹ לְהָבִיא מַיִם דֶּרֶךְ חָצֵר שֶׁלֹּא עֵרְבוֹ, לִרְחֹץ בּוֹ הַמִּצְטַעֵר; וְיֵשׁ אוֹסְרִין. {הַגָּה: וּלְקַמָּן סי׳ תקפ״ו פָּסַק לְהַתִּיר, וְעַיֵּן לְעֵיל סי׳ רע״ו (ס״ב) דְּיֵשׁ מְקִלִּין אֲפִלּוּ בִּמְלָאכָה דְּאוֹרַיְיתָא (וְע״ש ס״ג).} (ו) אָסוּר לַחֲשֹׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתָיו אֲפִלּוּ אִם עָבְרוּ, כְּגוֹן: כָּךְ וְכָךְ הוֹצֵאתִי עַל דָּבָר פְּלוֹנִי; וְדַוְקָא שֶׁעֲדַיִן שְׂכַר הַפּוֹעֲלִים אֶצְלוֹ, אֲבָל אִם פְּרָעָם כְּבָר, מֻתָּר. (ז) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: הֲנִרְאֶה בְּעֵינֶיךָ שֶׁתּוּכַל לַעֲמֹד עִמִּי לָעֶרֶב, אַף עַל פִּי שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ מֵבִין שֶׁצָּרִיךְ לוֹ לָעֶרֶב לְשָׂכְרוֹ; אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ: הֱיֵה נָכוֹן עִמִּי לָעֶרֶב. (ח) יָכוֹל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: לִכְרַךְ פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ לְמָחָר, וְכֵן מֻתָּר לוֹמַר לוֹ: לֵךְ עִמִּי לִכְרַךְ פְּלוֹנִי לְמָחָר, כֵּיוָן שֶׁהַיּוֹם יוּכַל לֵילֵךְ עַל יְדֵי בֻּרְגָּנִין; וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צַד הֶתֵּר לַעֲשׂוֹתוֹ הַיּוֹם, יוּכַל לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂנּוּ לְמָחָר, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַזְכִּיר לוֹ שְׂכִירוּת; אֲבָל בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צַד הֶתֵּר לַעֲשׂוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲפִלּוּ אִם אֵין בּוֹ אֶלָּא אִסוּר דְּרַבָּנָן, כְּגוֹן: שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוּץ לַתְּחוּם פֵּרוֹת מֻקְצִים, כֵּיוָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לַהֲבִיאָם הַיּוֹם, אָסוּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ שֶׁיְּבִיאֵם לוֹ לְמָחָר; וְכֵן אָסוּר לוֹ לְהַחְשִׁיךְ בְּסוֹף הַתְּחוּם כְּדֵי שֶׁיְּמַהֵר בַּלַּיְלָה לֵילֵךְ שָׁם לַהֲבִיאָם. {הַגָּה: וְכֵן לֹא יֹאמַר: אֶעֱשֶׂה דָּבָר פְּלוֹנִי לְמָחָר (הָרא״ש פ׳ הַשּׁוֹאֵל) וְעַיֵּן לְעֵיל רֵישׁ הַסִּימָן;} אֲבָל יָכוֹל לְהַחְשִׁיךְ בְּסוֹף הַתְּחוּם כְּדֵי לְמַהֵר לֵילֵךְ שָׁם לְשָׁמְרָם, שֶׁאֲפִלּוּ הַיּוֹם הָיָה יָכוֹל לְשָׁמְרָם אִם הֵם הָיוּ בְּתוֹךְ הַתְּחוּם; וְאִם לֹא כִּוֵּן לְהַחְשִׁיךְ אֶלָּא לְשָׁמְרָם, יָכוֹל אַף לַהֲבִיאָם. (ט) מֻתָּר לְהַחְשִׁיךְ לִתְלֹשׁ פֵּרוֹת וַעֲשָׂבִים מִגִּנָּתוֹ וְחֻרְבָּתוֹ שֶׁבְּתוֹךְ הַתְּחוּם, וְלֹא אָסְרוּ לְהַחְשִׁיךְ אֶלָּא בְּסוֹף הַתְּחוּם מִשּׁוּם דְּמִנְכָּרָא מִלְּתָא. (י) מֻתָּר לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ: שְׁמֹר לִי פֵּרוֹת שֶׁבִּתְחוּמְךָ וַאֲנִי אֶשְׁמֹר פֵּרוֹתֶיךָ שֶׁבִּתְחוּמִי. (יא) הַשּׁוֹאֵל דָּבָר מֵחֲבֵרוֹ לֹא יֹאמַר לוֹ: הַלְוֵנִי, דְּמַשְׁמָע לִזְמַן מְרֻבֶּה וְאִכָּא לְמֵיחַשׁ שֶׁמָּא יִכְתֹּב; אֶלָּא יֹאמַר לוֹ: הַשְׁאִילֵנִי; וּבִלְשׁוֹן לע״ז שֶׁאֵין חִלּוּק בֵּין הַלְוֵנִי לְהַשְׁאִילֵנִי, צָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר: תֵּן לִי. {הַגָּה: וּכְשֶׁלּוֹוֶה בְּשַׁבָּת וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַאֲמִינוֹ יַנִּיחַ מַשְׁכּוֹן אֶצְלוֹ; אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ: הֵילָךְ מַשְׁכּוֹן, דְּהָוֵי כְּעוֹבָדָא דְּחוֹל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א״ח). כְּשֵׁם שֶׁאֵין לוֹוִין בְּשַׁבָּת, כָּךְ אֵין פּוֹרְעִין בְּשַׁבָּת (ריב״ש סי׳ קנ״ו).} (יב) זִמֵּן אוֹרְחִים וְהֵכִין לָהֶם מִינֵי מְגָדִים וְכָתַב בִּכְתָב כַּמָּה זִמֵּן וְכַמָּה מְגָדִים הֵכִין לָהֶם, אָסוּר לִקְרוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ אִם הוּא כָּתוּב עַל גַּבֵּי כֹּתֶל גָּבוֹהַּ הַרְבֵּה, מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִקְרָא בְּשִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, דְּהַיְנוּ שִׁטְרֵי חוֹבוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת {דַּאֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם בְּלֹא קְרִיאָה אָסוּר (הָרא״ש וְרַ״ן פ׳ הַשּׁוֹאֵל וְטוּר)}, אֲבָל אִם חָקַק בַּכֹּתֶל חֲקִיקָה שׁוֹקַעַת, מֻתָּר; אֲבָל בְּטַבְלָא וּפִנְקָס אֲפִלּוּ אִם הוּא חָקוּק, אָסוּר לִקְרוֹתוֹ. (יג) שִׁטְרֵי הֶדְיוֹטוֹת, דְּהַיְנוּ שִׁטְרֵי חוֹבוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת וְאִגְּרוֹת שֶׁל שְׁאֵלַת שָׁלוֹם, אָסוּר לִקְרוֹתָם; אֲפִלּוּ לְעַיֵּן בָּהֶם בְּלֹא קְרִיאָה, אָסוּר. (יד) לִקְרוֹת בְּאִגֶּרֶת הַשְׁלוּחָה לוֹ, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה כָּתוּב בָּהּ, מֻתָּר וְלֹא יִקְרָא בְּפִיו אֶלָּא יְעַיֵּן בָּהּ; וְאִם הוּבְאָה בִּשְׁבִילוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, טוֹב לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִגַּע בָּהּ. (טו) כֹּתֶל אוֹ וִילוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צוּרוֹת חַיּוֹת מְשֻׁנּוֹת אוֹ דְּיוּקְנָאוֹת שֶׁל ב״א שֶׁל מַעֲשִׂים, כְּגוֹן מִלְחֲמוֹת דָּוִד וְגָלְיָת וְכוֹתְבִים זוֹ צוּרַת פְּלוֹנִי וְזֶה דְּיוֹקַן פְּלוֹנִי, אָסוּר לִקְרוֹת בּוֹ בְּשַׁבָּת. (טז) מְלִיצוֹת וּמְשָׁלִים שֶׁל שִׂיחַת חֻלִּין וְדִבְרֵי חֵשֶׁק, כְּגוֹן סֵפֶר עִמָּנוּאֵל, וְכֵן סִפְרֵי מִלְחָמוֹת, אָסוּר לִקְרוֹת בָּהֶם בְּשַׁבָּת; וְאַף בַּחוֹל אָסוּר מִשּׁוּם מוֹשַׁב לֵצִים (תהלים א, א), וְעוֹבֵר מִשּׁוּם אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִם (ויקרא יט, ד) לֹא תְּפַנּוּ אֵל מִדַּעְתְּכֶם; וּבְדִבְרֵי חֵשֶׁק, אִכָּא תּוּ מִשּׁוּם מְגָרֶה יֵצֶר הָרַע; וּמִי שֶׁחִבְּרָן וּמִי שֶׁהֶעְתִּיקָן, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר הַמַּדְפִּיסָן, מַחֲטִיאִים אֶת הָרַבִּים. {הַגָּה: וְנִרְאֶה לְדַקְדֵּק הָא דְּאָסוּר לִקְרוֹת בְּשִׂיחוֹת חֻלִּין וְסִפּוּרֵי מִלְחָמוֹת, הַיְנוּ דַּוְקָא אִם כְּתוּבִים בִּלְשׁוֹן לע״ז, אֲבָל בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שָׁרֵי. וְכַנַּ״ל מִלָּשׁוֹן שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת פֶּרֶק כָּל כִּתְבֵי, וְכֵן נָהֲגוּ לְהָקֵל בָּזֶה.} (יז) אָסוּר לִלְמֹד בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב, זוּלַת בְּדִבְרֵי תּוֹרָה; וַאֲפִלּוּ בְּסִפְרֵי חָכְמוֹת אָסוּר; וְיֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר, וְעַל פִּי סְבָרָתוֹ מֻתָּר לְהַבִּיט באצטרלו״ב בְּשַׁבָּת, {וּלְהָפְכָהּ וּלְטַלְטְלָהּ כְּדִלְקַמָּן סי׳ ש״ח.} (יח) לִשְׁאֹל מִן הַשֵּׁד, מַה שֶּׁמֻּתָּר בְּחוֹל מֻתָּר בְּשַׁבָּת. (יט) סְחוֹרָה הַנִּפְסֶדֶת בְּשַׁבָּת עַל יְדֵי גְּשָׁמִים אוֹ דָּבָר אַחַר; אוֹ אִי אָתֵי בִּדְקָא (פי׳ נַחַל אוֹ אֲגַם מַיִם) דְּמַיָּא וּמַפְסִיד מָמוֹנוֹ; אוֹ שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה חָבִית שֶׁל יַיִן וְהוֹלֵךְ לְאִבּוּד; מֻתָּר לִקְרוֹת עַכּוּ״ם, אַף עַל פִּי שֶׁוַּדַּאי יוֹדֵעַ שֶׁהָעַכּוּ״ם יַצִּיל הַמָּמוֹן. {וּלְכַסּוֹת סְחוֹרָה אוֹ פֵּרוֹת אוֹ דָּבָר אַחֵר מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים עַיֵּן לְקַמָּן סי׳ של״ח סָעִיף ז׳} וְכֵן מֻתָּר לוֹמַר לְעַכּוּ״ם: כָּל הַמַּצִּיל אֵינוֹ מַפְסִיד, כְּמוֹ בִּדְלֵקָה שֶׁהִתִּירוּ לוֹמַר: כָּל הַמְכַבֶּה אֵינוֹ מַפְסִיד; וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁלֹּא הִתִּירוּ אֶלָּא בִּדְלֵקָה דַּוְקָא. {וְעַיֵּן לְקַמָּן סי׳ של״ה (של״ד ושל״ו ס״ט).} (כ) יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר לְעַכּוּ״ם, לַעֲשׂוֹת לוֹ מְלָאכָה בְּשַׁבָּת, מֻתָּר לוֹ לֵיהָנוֹת בָּהּ לָעֶרֶב בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ. (כא) אָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ״ם בְּשַׁבָּת: הֵילָךְ בָּשָׂר זֶה וּבַשֵּׁל אוֹתוֹ לְצָרְכְּךָ, וַאֲפִלּוּ אֵין מְזוֹנוֹתָיו עָלָיו. {הַגָּה: אֲבָל מֻתָּר לוֹמַר לוֹ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה לְעַצְמוֹ (הַגָּהוֹת מָרְדְּכַי פ״ה וְרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת בֹּא אֶל פַּרְעֹה).} (כב) כָּל שְׁבוּת דְּרַבָּנָן מֻתָּר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְצֹרֶךְ מִצְוָה, כְּגוֹן לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לְהַדְלִיק לוֹ נֵר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת; אוֹ אִם הָיָה טָרוּד וְהֻצְרַךְ לְעַשֵּׂר בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. {הַגָּה: כָּל דָּבָר שֶׁאָסוּר לוֹמַר לְעַכּוּ״ם לַעֲשׂוֹתוֹ בְּשַׁבָּת, אָסוּר לִרְמֹז לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ; אֲבָל מֻתָּר לִרְמֹז לוֹ מְלָאכָה לַעֲשׂוֹת אַחַר שַׁבָּת (אוֹר זָרוּעַ). עַכּוּ״ם הַמְבִיאִים תְּבוּאָה בְּשַׁבָּת לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחַיָּבִים לָהֶם, וְהַיִּשְׂרָאֵל נוֹתֵן לוֹ מַפְתְּחוֹ לְאוֹצָרוֹ וְהָעַכּוּ״ם נוֹתְנוֹ לְשָׁם וּמוֹדְדִים וּמוֹנִים, יֵשׁ מִי שֶׁמַּתִּיר מִשּׁוּם דְּעַכּוּ״ם בִּמְלֶאכֶת עַצְמוֹ עוֹסֵק וְאֵינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַד אַחַר הַמְּדִידָה, וְיַּחֲשֹׁב עִמּוֹ אַחַר כָּךְ; וְכֵן עַכּוּ״ם הָעוֹשִׂים גְּבִינוֹת בְּשַׁבָּת וְהַיִּשְׂרָאֵל רוֹאֶה, יִקְנֶה אוֹתָם מִמֶּנּוּ דְּמִכָּל מָקוֹם הָעַכּוּ״ם אַדַּעְתָּא דְּנַפְשֵׁיהּ קָעָבִיד אַף עַל פִּי שֶׁהַיִּשְׂרָאֵל עוֹמֵד בְּעֵדֶר חֹדֶשׁ אוֹ חֳדָשִׁים וְאַדַּעְתָּא לְמָכְרָם לְיִשְׂרָאֵל קָא עָבִיד, שָׁרֵי (ב״י בְּשֵׁם אֲגֻדָּה).}מהדורה זמנית המבוססת על מהדורת הדפוסים ממאגר תורת אמת (CC BY-NC-SA 2.5)
הערות
E/ע
הערותNotes
(א) ס״א הלכך – רא״ש בסכ״ג סס״ו ועתוס׳ ק״נ ב׳ ד״ה אבל. וכ״מ בגמ׳ שם: (ב) להרבות – אבל בלא״ה מותר וכן בירו׳ שם דהוה משתעי סגי וכן לשון הרמב״ם וכ׳ בס״ו אבל אם פרעם כו׳ וכ׳ הרמב״ם שהוא שיחה בטלה: (ג) ובני אדם – כמ״ש בסי׳ ש״א ס״ב בחורים כו׳: (ד) ס״ב ולא לומר – גמ׳ שם פשיטא כו׳: (ה) אע״פ – שם דהא שכר הפועלים על מחר: (ו) שכל – שם פשיטא כו׳: (ז) אפי׳ – מההוא דשולח איגרת כו׳ ומי שהחשיך לפרש״י: (ח) אבל מותר – כמ״ש הנראה בעיניך כו׳ שמבין מדבריו כמ״ש רש״י שם ואע״ג שדוקא לערב אבל בשבת עצמו אסור כמ״ש בסכ״ב שאני התם שהאמירה בשבת משא״כ בחול מותר: (ט) ס״ג אסור ליתן – כנ״ל בס״ג אפי׳ לומר כו׳: (י) אבל יכול – כמ״ש הרא״ש בשם תוספתא בפ׳ כל שעה לענין חמץ ע״ש: (יא) ס״ד מותר לתת. וכן מותר – מ׳ אפי׳ לא קצץ כמ״ש בב״י בשם סמ״ג ובסי׳ רמ״ה ס״ה פ׳ כסמ״ק דוקא בקצץ מותר וצ״ל דכאן מיירי דאפשר לקנות ולמכור מבע״י כמו באיגרת אם לא קצץ כדי כו׳ ואפשר דגם הסמ״ג וסמ״ק ל״פ כנ״ל: (יב) מי ששכר – כמ״ש י״ח ב׳ כדי שיצא מפתח כו׳: (יג) ס״ה דבר שאינועירובין ס״ז וס״ח ומפ׳ הרמב״ם דלאו ביום מילה היתה אלא משום צערא שרו התם וז״ש לרחוץ המצטער וה״ה במקום מצוה כמש״ש מהזאה ותי׳ ולא שני לך כו׳ וכפי׳ הרי״ף ורא״ש בפי״ט דשבת ע״ש: (יד) ויש אוסרין – שכ׳ דלא שרו אלא במילה שהיא עצמה דוחה שבת וכן משום יישוב א״י מ׳ אבל במצוה אחרת אסור ומדהוצרך לומר משום יישוב כו׳ וחילוק בין שבות לשבות אינו אלא במילה בלבד ותדע שאמרו בספ״ב דיו״ט אמימר כחיל עינא מנכרי בשבת א״ל רב אשי מאי דעתך כו׳ אלמא אפי׳ שבות ע״י גוי אינו נעשה אלא משום חולה דמותר גם שבות גמור וע׳ רמב״ן: (טו) ס״ז אבל לא – דזהו דיבור ממש ואינו הרהור. ב״י: (טז) ס״ח וכן מותר – תוס׳ ד״ה לכרך כו׳: (יז) וכן כל – גמ׳ שם תנן כו׳: (יח) ובלבד שלא – דזה אין צד היתר היום: (יט) אפי׳ אם – שם בתיבנא סריא: (כ) וכן – מתני׳ וגמ׳ שם ושם: (כא) אבל יכול כו׳ ואם לא כו׳ – ואפי׳ פירות מוקצין מתני׳ וכמ״ש בגמ׳ בתיבנא כו׳: (כב) ס״ט מותר – תוס׳ שם ד״ה ואין מדקתני על התחום: (כג) סי״א דמשמע לזמן כו׳ – רש״י שם: (כד) ובלשון לע״ז – כן מ׳ שם בגמ׳ והא כיון דבחול כו׳ א״ל כו׳: (כה) וכשלוה – מתני׳ שם: (כו) כשם שאין – גמ׳ שם קמ״ט א׳: (כז) סי״ב אפי׳ – שם כרבה: (כח) דהיינו – כפירש״י שם: (כט) דאפי׳ לעיין – רא״ש בשם התוספתא שם ע״ש: (ל) אבל אם כו׳ אבל כו׳ – שם והתניא מונה כו׳: (לא) שוקעת – עמ״א: (לב) שטרי הדיוטות – שם וקט״ז ב׳: (לג) דהיינו כו׳ ואגרות – רש״י קט״ז וכ״מ בגמ׳ דאסור כ׳ המהלך תחת כו׳ שם וכן מדאסר ר׳ נחמיה אפי׳ בכתבי הקדש וע״כ ל״פ רבנן אלא בכתבי הקודש. הרא״ש בפכ״ג: (לד) ואפי׳ – כנ״ל תוספתא כת׳ המהלך כו׳ אסור להסתכל בהן והביאו הרא״ש: (לה) ס״יד לקרות כו׳ – הנה כאן יש ד׳ חששות אחד משום שטרי הדיוטות דרש״י בפ׳ כל כתבי כת׳ וכן הסכים הרא״ש דאפי׳ אגרות אסור אלא שיש מתירין וסומכין על מ״ש רש״י בפכ״ג קמ״ט א׳ דדוקא שטרי מקח וממכר וחזר ממ״ש בפ׳ כל כתבי כמ״ש תוס׳ שם בשמו בד״ה וכ״ש. ושכן משמע בירושל׳ ותוס׳ מתירין אם אינו יודע מה כתיב בה דשמא צורך גדול בו ופיקוח נפש כמ״ש תוס׳ שם ע״ש. ועוד איסור ב׳ משום שהובא מחוץ לתחום. והנה המרדכי ספ״ק דיו״ט מתיר משום דהאיסור שמא יאמר לא״י להביא אבל כת׳ שהובא מעיר אחרת אין לחוש לזה שלא ידע מזה ושם כ׳ במרדכי שמא ילך בעצמו כדפרש״י וכ״ז ט״ס וצ״ל שמא יאמר וג״כ צ״ל כדפי׳ ר״י וכ״כ הרשב״א בתשובה והביאו ב״י בסי׳ תקט״ו וכמש״ל בש״ע ס״ס תקט״ו והנה זה לדעת ר״י ודוקא אבל לדעת רש״י אסור שהטעם שלא יהנה והנה מפורש בדבריהם הנ״ל שהוא דוקא לדעת ר״י כנ״ל ולפיכך דברי ש״ע תמוהים שהוא פ׳ כדעת רש״י ר״ס תקט״ו אבל ההיא דלקמן בה׳ שופר ואתרוג שהתירו אתיא אף לרש״י כמ״ש במרדכי פ׳ הדר סי׳ תקי״ד משום דמצות לאו ליהנות ניתנו ושם הוא תשובת ר״ש וחשש לדברי שניהם אבל כאן דראבי״ה וס״ל כתוס׳ וכבר כ׳ תוס׳ בפ׳ כל כתבי שם דראוי לצור ע״פ צלוחיתו. ועוד חשש אחר משום מוקצה דחוץ לתחום כמו במחובר דיש בו ב׳ איסורים כמש״ש והנה כבר כת׳ הרא״ש בפ׳ אין צדין שם כיון דמותר לישראל אחר לית ביה משום מוקצה וכ״כ המרדכי בפ׳ הדר שם ובספ״ק דיו״ט שם אלא שהטור כת׳ בשם הרמ״מ שלא יגע בו דשאני התם דמותר לישראל אחר אפי׳ באכילה אבל הוא דוחק גדול וכן מתירין כמה פוסקים וכבר כ׳ ב״י דליתא וז״ש כאן טוב כו׳. אבל הרב בהג״ר ס״ס תקט״ו כת׳ ג״כ דאסור בכה״ג בטלטול אבל כבר חלק המ״א עליו שם ומתיר ע״ש לפיכך ודאי בנגיעה מותר אבל הקריאה משום שטרי הדיוטות אסור אלא כיון שי׳ בלא״ה ותוס׳ מתירין אם אינו יודע מה כתוב בה כנ״ל ויש מתירין בעיון כמ״ש הרא״ש שם בשם י״א וכן מתיר במרדכי בפ״ק דשבת בהג״ה סי׳ שנ״ב וטעמם דהחיסור משום ממצוא חפציך ואמרי׳ שם ק״נ א׳ דיבור אסור הרהור מותר ולפיכך מתיר הש״ע בכה״ג אבל משום שלא יהנה אסור כנ״ל ואפשר שאף המתירין שהן הרמב״ם וסיעתו ביו״ט שני ס״ל ג״כ כדעת תוס׳ דהטעם משום שלא יאמר ומ״מ ס״ל דלא גזרו כולי האי לאסור ביו״ט שני דהא הרשב״א מן המתירין כמ״ש המ״מ ורי״ו ואפ״ה כת׳ בתשובה הנ״ל להתיר וכת׳ הטעם משום שלא יאמר וכאן ליתא כנ״ל וכמ״ש בב״י ס״ס תקט״ו אבל מ״א שם בסי׳ תקט״ו כת׳ דלכ״ע מותר כיון שאינו נהנה מן המלאכה עצמה ודבריו לקוחים מדברי המרדכי בפ״ק דשבת סי׳ שמ״ו וסמ״ג וסה״ת שכתבו ואין להתיר מטעם דהוי כמו קצץ כו׳ ע״ש ובסה״ת פ״ק דשבת ובתוספתא פט״ז קכ״ב א׳ ד״ה ואם כו׳ ול״ד כו׳ אבל דבריו אינם מובנים כלל דלא דמי לשם כלל וכלל דכאן באגרות י״ל כן אבל בסימן תקט״ו מ״ל הלקיטה או ההבאה מחוץ לתחום ואם כדבריו אפי׳ באו מחוץ לתחום יהא מותר אף לדידיה לרש״י שהטעם משום שלא יהנה וא״ל דחוץ לתחום טעמא אחרינא משום שמא יאמר א״כ ל״ל לרש״י במחובר שלא יהנה ועוד מאי פריך רש״י שם ודחק שם מ״ש חוץ לתחום ממחובר דמותר כיון דכאן טעמא אחרינא. וסוף דבר דבריו תמוהים מאד: (לו) ולא יקרא – כיון שיש מתירין בעיון כנ״ל טוב לצרף עם ההיתר של התוס׳: (לז) מליצות כו׳ ואף בחול כו׳ – מדאמרינן שם כת׳ המהלך כו׳ ודיוקנא כו׳: (לח) ונראה לדקדק – עט״ז: (לט) סי״ה לשאול – בגמ׳ פ׳ חלק ק״א א׳ אמרינן אין שואלין מן השד בשבת ר״י אומר אף בחול כו׳ משמע דבשבת בכ״ע אסור ועמ״א: (מ) סי״ט סחורה כו׳ – מדמתירין לומר כל המכבה כו׳ כ״ש לקרות לו. הרא״ש שם בשם בה״ג וה״ה כ״ד שיש בו הפסד כמו בדליקה: (מא) ויש מי – מדאמרינן בריש המדיר ע׳ ב׳ בדליקה למעוטי שאר איסורין דשבת וס׳ הראשונה ס״ל דהיינו במקום שאין הפסד: (מב) ס״כ ישראל – כמו בעושה מאליו שאסור משום שמא יאמר לו: (מג) סכ״א אסור לומר – כמד חסום פרתי ודש בה ב״מ צ׳ א׳ וכפרש״י שם ד״ה חסום וע״ש בד״ה נכרי הדש כו׳ וכן כ׳ נ״י שם וכן כי׳ הרא״ש דלא כתוס׳ ע״ש ואפי׳ בתבואת נכרי שהוא הנאת נכרי למסקנא דתוס׳ שם ד״ה חסום: (מד) אבל – שהוא כמו חסום פרתך מדל״ק אלא חסום פרתי משמע דבחסום פרתך ודש בה ודאי מותר וז״ל נ״י שם וש״מ לעניין סוגיין דידן דישראל דאומר לגוי חסום פרתי ודש תבואתך או חסום פרתך ודש תבואתי אסור ול״ד להא דתניא במכילתא דבמלאכת הגוי ליכא משום אמירה לנכרי שבות דשאני שם שאינו עושה בשביל ישראל כו׳: (מה) סכ״ב כל כו׳ – עסי׳ רס״א ס״א: (מו) כ״ד כו׳ אבל כו׳ – כריב״ק ק״נ א׳ ודוקא לערב:רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Shulchan Arukh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144